בעלי דירות התקשרו עם קבלן בהסכם תמ"א 38.
במעמד החתימה על ההסכם חתמו הדיירים על תוכניות הפרויקט.
אולם, בשל דרישת הרשויות, שונו התוכניות ודבר הוביל לחסימת אור ואוויר לעומת התוכניות עליהם חתמו הדיירים.
דיירי הבניין הגישו תביעת פיצויים כנגד הקבלן בטענה לירידת ערך.
השופטת בן אליעזר קבעה כי "כאשר לכתחילה הובהר בהסכם התמ"א, כי התשריט שצורף לו אינו מחייב והוא כפוף לאישור הרשויות ודרישותיהן, וכאשר הוכח, כי הצורך בהארכת הקירות היורדים נבע מהדרישות שהציבו הרשויות, אני סבורה כי אין בסיס לטענה כי החברה הפרה את התחייבויותיה כלפי התובעים במסגרת הסכם התמ"א או התרשלה כלפיהם".
בנוסף, ציינה השופטת בפסק דינה, כי הלכה למעשה לא מדובר בירידת ערך מהותית שכן, ע"פ חוות דעת שהוצגה לבית המשפט- ירידת הערך זניחה לעומת הרווח שצמח לדיירים כתוצאה ישירה מהפרויקט.