בין מתווך דירות לחברת נדל"ן נחתמה עסקת קומבינציה לקרקע, במסגרתה קיבל המתווך בנוסף בלעדיות למכירת הדירות החדשות שתבנה התובעת במקרקעין.
אולם, לתובעת התברר מאוחר יותר שרישיון התיווך של המתווך איננו בתוקף ולכן, תבע ממנו להשיב לה מיליון וחצי ₪ ששולמו לידיו בגין מכירת הדירות בפרויקט.
המתווך מצידו טען, כי ההסכם שנכרת בין הצדדים כלל איננו הסכם תיווך העונה להגדרת חוק המתווכים כי אם הסכם שיווק דירות.
בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבע כי מדובר בהסכם שיווק אשר חוק המתווכים אינו חל עליו
אך יחד עם זאת, קיבל את טענת המתווך, כי הסכם הבלעדיות למכירת הדירות על ידו מהווה חלק מעסקה כוללת (עסקת הקומבינציה) שנחתמה בין הצדדים ובכלל זה, חוק המתווכים, שהינו חוק צרכני במהותו, נועד להגן על צרכנים ולא על חברות נדל"ן.
לבסוף, בצעד חריג ביותר, שהרי חוק המתווכים קובע, כי רישיון תיווך בתוקף מהווה תנאי בסיסי והכרחי לזכאות מתווך לעמלת תיווך, דחה בית המשפט את התביעה שהגישה החברה כנגד המתווך ואף חייב אותה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
בית המשפט חזר והדגיש בפסק דינו, כי שיקולי הצדק וההגינות במקרה זה גוברים ואין המתווך חייב בהשבת הכספים שקיבל לידיו בעבור עבודותו.